ד"ר אדוארד באך נולד בשנת 1886 באנגליה. עוד בילדותו היה נחוש להיות רופא. בגיל 16 עזב את בית הספר ועזר במפעל המשפחתי לייצור נחושת, שם נתקל במושג "פחד ממחלה" בעקבות העובדים אשר איבדו ימי עבודה במפעל כשחלו ובעקבות כך איבדו פרנסה. הוא הבחין כי הטיפול במחלות נעשה על ידי דיכוי הסימפטומים של המחלה ולא הריפוי במחלה עצמה, ורצה למצוא דרך להרגיע את נפשם של העובדים ולמצוא ריפוי לאותן תופעות כרוניות ומחלות חשוכות מרפא.

​ 

באך נרשם ללימודי רפואה בגיל 20. ב-1912 עבר ללונדון ולמד באוניברסיטה. הוא הקדיש זמן רב לחקר החולים במחלקה ומצא קשר בין תגובות החולים לטיפול מסוים, לבין תכונות האופי שלהם. הוא הבין כי הצלחת טיפול כלשהו תלויה בקווי אופי המטופל, מחשבותיו מאשר מצבו הגופני פיזי. באך רצה למצוא ריפוי שלם שיהיה עדין, לא מכאיב ויחליש את הסימפטומים.

​ 

בשנת 1913 בריאותו התדרדרה, הוא עזב את בית החולים של האוניברסיטה והחל לעבוד בקליניקה פרטית, ובמשך הזמן שטיפל באנשים התאכזב מהטיפול הקונבנציונלי הרגיל. לדעתו, כישלון הרפואה הקונבנציונלית נבע מהתרכזות במחלה והתעלמות מהחולה ואישיותו.

​ 

הוא חיפש שיטות ריפוי חדשות שהביאו אותו לבית ספר לאימונולוגיה (תורת החיסון), שם התרכז במציאת קשר בין בקטריות המעיים וסימפטומים כרוניים בקרב החולים. הוא פיתח חיסונים שעשויים מבקטריות ואלה טיהרו את מחזור הדם מן הרעלים שגרמו למחלה הכרונית. התוצאות היו מעל ומעבר למצופה.

​ 

בתקפות מלחמת העולם הראשונה מצבו האישי התדרדר. ב-1917 איבד את הכרתו, נותח ללא ידיעתו וכשהתעורר נתבשר כי נותרו לו 3 חודשים לחיות. את הזמן הנותר החליט להקדיש בעבודה אינטנסיבית, אשר עזרו לו לחזור לבריאות תקינה יותר מאי פעם. הוא הגיע למסקנה שאהבה ומטרה מוגדרת בחיים הינם הגורמים הראשונים לאושר ושהם יתנו את הכוח להתחזק ולהבריא.

​ 

בינתיים החיסונים שבחן לפני מחלתו שולבו בעבודת הממסד הרפואי בהצלחה, אך באך לא היה מרוצה, היו מקרים שדרשו אבחון מדויק יותר בו בזמן שהחולה המשיך לסבול ולהיחלש.

​ 

בעקבות חקירת בקטריות מעיים, גילה 7 סוגי חיידקי מעיים, כל חולה עבר מבדק לבירור החיידק הדומיננטי אצלו, וגם  עקב אחרי תכונו האופי של החולים ומצא כי יש קשר בין סוג החיידק ואופי המטופל. באך רצה להחליף טיפול זה, שהיה למעשה תוצר של מחלה, בתרופה שפירה.

​ 

בשנת 1919 התקבל למשרת בקטריולוג/פתולוג בבית ספר הומאופתי של לונדון, שם נשאר עד 1922. שם התוודע לתורתו של הנימן, אבי הרפואה ההומאופתית. הוא התרשם מאוד מהשימוש בגורמים טבעיים ומההכרה לפיה למחלה דרושה גישה אינדיבידואלית ולא הומנית

​ 

בשנת 1928 באך יוצא לטבע לחפש את התרופות הטהורות. הוא גילה את הפרחים הגורמים שיפור חיובי, לעומת השימוש בחיידקי המעיים הגורם לשיפור על דרך הרגרסיה, הפיכת גורם שלילי לחיובי. הוא הגדיר מחלה מחדש: מצב בו חלק אחד לא מתפקד בתיאום עם שאר החלקים.

​ 

בשנת 1930 באך מחליט לעזוב את עבודתו ולהתמסר לחיפוש אחר תרופות צמחים כפתרון לחיסונים. ונסע לוויילס. הוא ידע שהתרופות הנכונות לא יגרמו ראקציות חזקות ולא יהיו בלתי נעימות או מזיקות בטיפול. הוא הקדיש ימים רבים לבדיקת מגוון צמחים גדול, וחיפש אותם בין צמחי הבר והוציא מכלל חשבון את הצמחים הפרימיטיביים (קקטוסים), צמחי רעל וצמחים למאכל אדם. הוא ידע כי עליו להשתמש בחלק הפרחים שבצמח, בו יש את הריכוז הגבוה, המכיל את הזרעים הפוטנציאלים.

​ 

יום אחד, כשטייל מוקדם בבוקר, ראה טיפות טל על הפרחים, הוא בדק את האפשרות שהמים סופגים את כוחות הפרח שעליו הם מונחים ומצא שאכן כך.
במשך שנות עבודתו גילה באך שחושיו התחדדו. הוא פיתח רגישות גבוהה מאוד. גופו היה רגיש כל כך שהחזקת עלה כותרת בידו גרמה לו תחושה גופנית מידית, וכך היה יכול לחוש את השפעת הצמח על גופו. חלקם גרמו לו להתחזקות הגוף והנפש, חלקם גרמו לו כאבים, הקאות, חום ופריחות.

​ 

על מנת לייעל את תהליך הכנת התרופות, החליט לקטוף מספר פרחים מצמח כלשהו ולהניחם בקערת זכוכית מלאת מים מנהר זורם ולהשאיר אותה בשדה, בשמש מלאה למספר שעות. לשמחתו גילה שהמים קיבלו את כוחות הפרח.

​ 

זמן קצר לאחר הניסויים הראשונים נדד אל עבר רצועת החוף וכתב את ספרו "רפא עצמך"  המסביר את הקשר בין מצבים מנטלים לחולי גופני. הוא הגיע למסקנה שהמצב המנטלי הוא אינדיקציה לטיפול במחלה. הפונקציה של הפרחים תהיה לטהר את האדם מהמצב הנפשי הגורם לבריאות לקויה.

​

באך הגיע למסקנה: התערבות דעות אחרים על התנהגות האדם ולא על פי קולו הפנימי, יוצר ניגודים בנפשו ולרגשות שלילים (כעס, שנאה, פחד וכו') ואלו משפיעים על בריאותו של האדם. ציות לקול הפנימי מביא את כל התכונות אליהן שואף האדם: עדינות, חוזק, אומץ, חכמה, שלום ואהבה.

​

הוא הקדיש את זמנו בהתבוננות באנשים ולמד שהתנהגות טיפוסית כלשהי המופיעה בזמני בריאות טובה, תחזור על עצמה גם במצב של חולי. הוא ציפה שכל החולים מסוג מסוים יגיבו פחות או יותר באותו אופן למחלה שתקפה אותם, למרות שכל אחד מהם יכול לסבול מסימפטומים גופניים שונים. ברגע שהמחלה הינה תוצאה של פגיעה בהתארגנות תפקוד המוח או כתוצאה ממחשבות, המחלה הפיזית הופכת להיות סימפטום בפני עצמו ואיננה אינדיקציה לקביעת הטיפול הנדרש. ריפוי יכול להיות מושג רק על ידי הסרת גורם המחלה. מחלה כרונית הינה תוצאה של דיס-אורגניזציה ממושכת שהפכה לקבועה.

​

ישנם מקרים בהם הגוף חלש ואטי כתוצאה מסבל ממושך. התגובה תהיה אטית, אך ההתמדה תביא לשיפור גם במקרים כאלה.

​

באך התרכז ב-12 מצבי רוח מהם סבלו אנשים בכל הגילאים:
פחד
חוסר אמון עצמי
ספק
חוסר סבלנות
חולשה
אדישות/שעמום
פחד עמוק
יאוש
דאגת יתר
עינוי מנטלי
חוסר החלטה
גאווה/יהירות

​

לאחר שמצא את התרופות המתאימות ל-12 קבוצות הטיפוס, החליט לחפש את התרופות שיגיבו למצבים מנטלים שהפכו לעקשניים יותר. בשלב מסוים לאחר שמצא את הפרחים המתאימים החליט שחשוב לפרסם את ממצאיו יותר מהחיפוש וכתב את הספר: 12 המרפאים ו-4 עוזרים" שפורסם בשנת 1933 .

​

הוא הרגיש שהגיע הזמן לטפל באנשים. העבודה המאומצת החלישה אותו. בשנת 1934 השתקע בבית ספר בכפר סוטוול כדי לנוח. בהדרגה חזרו כוחותיו והחל לטפל באנשים ואף נסע ללונדון פעם בשבוע לטפל גם שם.

​

במרץ 1935 גילה עוד פרח, והמשך 6 חודשים נוספים הבאים מצא עוד 28. בזמן זה מרגיש באך עייפות וחולשה. בשנת 1936 רותק למיטה וב-27 אוקטובר 1936 נפטר בשנתו​.